ציפור חביבה זו מגיעה אלינו לקראת החורף. אפשר לזהותה בצבעי הכתום-אדום על חזה. לאדום החזה שירה מיוחדת ויפה. אם תצאו בשעות הבוקר אל החצר, תזהו מיד את שירתו המקסימה של אדום החזה. לציפור מקור דק וארוך יחסית שמתאים לאכילת זחלים, שלשולים וחרקים.

 

 

על החוחית מסופר שכאשר חילק אלוהים צבעים לכל הציפורים, הגיעה החוחית מאוחר וכלי הצבע היו ריקים. בכתה הציפור ואלוהים שריחם עליה, גירד מכל כלי מעט צבע וצבע את הציפור. השם חוחית ניתן לה ע"ש צמח החוח שאת זרעיו היא אוכלת. לחוחית מקור עבה וקצר והוא מתאים לפיצוח הזרעים אותם היא אוכלת.

 

את שמה קיבלה הציפור על שום צבעה הירקרק. גם לירקון מקור עבה וקצר המעיד שהציפור ניזונה מזרעים.
 

 

גם הפרושים מגיעים אלינו בחורף ועוזבים בסופו. פרוש ההרים הוא מין נדיר בישראל ואילו הפרוש המצוי מגיע בכמות גדולה. על הענפים בתמונה עליהם עומדים הפרושים, גדלים זרעים מהם הם ניזונים.

 

 

האם זוג הצוצלות החביבות הם נאהבים? כנראה שלא. הצוצלות הן ציפורים יציבות בישראל והן שייכות למשפחה גדולה של תורים, צוצלות ויונים.

 

פעם כינו את הציפור "שרוני מצוייץ", ע"ש אזור השרון בו הייתה נפוצה וע"ש הציצית המעטרת את ראשה. היום נפוצה הציפור בכל הארץ. השם קיווית מזכיר את הקולות אותן היא משמיעה. את הקיווית רואים בשדות, בעיקר על פני האדמה, עליה ובתוכה היא מחפשת את מזונה.